מדוקינס למחקר זה

ב-1976, ריצ'רד דוקינס הציג רעיון חזק בספרו "הגן האנוכי": היחידה הבסיסית של האבולוציה היא הרפליקטור. באבולוציה ביולוגית, הוא זיהה את הגנים כרפליקטורים, כאשר האורגניזמים משמשים כ"מכונות הישרדות" או כלי רכב עבור אותם גנים. תפיסה גנוצנטרית זו - המובעת במטפורת "הגן האנוכי" - שינתה את אופן הבנתנו את ההסתגלות: גנים שמצליחים ליצור עותקים של עצמם (דרך גופים ששורדים ומתרבים) ישלטו במאגר הגנים, גם אם זה אומר להקריב את האינטרסים של האורגניזם הבודד או הקבוצה.

נקודת המבט של דוקינס הייתה מהפכנית, אך גם שנויה במחלוקת. כמה ביולוגים כמו סטיבן ג'יי גולד האשימו אותה ב"אולטרה-דארוויניזם", בטענה שדוקינס התמקד באופן צר מדי בגנים והתעלם מסלקציה ברמות גבוהות יותר של אורגניזמים או קבוצות. עם זאת, תפיסת העין-של-הגן הפכה משפיעה ביותר והבהירה תופעות רבות (כמו אלטרואיזם בין קרובי משפחה, שכן גנים "עוזרים" לעותקים של עצמם בקרובים). היא גם נטעה זרע להרחבת החשיבה האבולוציונית מעבר לביולוגיה.

מגנים אנוכיים לממים אנוכיים

הממטיקה בשנות ה-80 וה-90 (שקודמה על ידי הוגים כמו סוזן בלקמור ודניאל דנט) הציעה שהתרבות האנושית מתפתחת תחת עקרונות דארוויניסטיים: ממים הם "הרפליקטור השני" אחרי גנים, והם עוברים וריאציה, סלקציה ותורשה כאשר אנשים מאמצים, משנים או דוחים רעיונות. באופן בולט, אבולוציה ממטית יכולה להיות מנותקת מכושר גנטי - ממים לא בהכרח מתפשטים כי הם טובים לנו; הם מתפשטים כי הם טובים בלהיות מועתקים.

כפי שבלקמור ניסחה בתמציתיות: "ממים הם רפליקטורים אנוכיים שמתפתחים לטובתם שלהם", לא בהכרח לטובת מארחיהם. לדוגמה, שרשרת מכתבים, מנגינת תולעת אוזן או תיאוריית קונספירציה עשויים להתרבות גם אם הם לא מציעים שום יתרון (או אפילו מזיקים) לאנשים ה"נגועים" בהם - אנלוגית לוירוס במונחים ביולוגיים.

"המעבר מגנים אנוכיים לממים אנוכיים היה בעל השלכות עמוקות. הוא הציע המשכיות אבולוציונית מביולוגיה לתרבות: 'הדארוויניזם האוניברסלי' של דוקינס גורס שאלגוריתם האבולוציה (העתקה עם וריאציה וסלקציה) הוא ניטרלי-מצע - הוא יפעל על כל מידע שעונה על קריטריונים של רפליקטור."

הקפיצה הספקולטיבית: תודעה כרפליקטור

עד לנקודה זו, הדיון על רפליקטורים התייחס לתודעה האנושית ולמוח בעיקר כסביבה שבה ממים מתרבים. אנחנו, כסוכנים מודעים, הם המארחים או כלי הרכב עבור ממים, בדומה לאופן שבו גופינו הם כלי רכב לגנים.

מושג זה הוא באופן מודה לא סטנדרטי. אנחנו רגילים לחשוב על תודעה כמאפיין או מצב שיש ליחידים - לא כישות עצמאית שיכולה להתרבות. עם זאת, כפי שמחקר זה יחקור, גדילים של מחקר בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואפילו מדעי המוח רומזים על משהו דומה לרעיון זה.

• התפשטות מחשבה (Thought Contagion) - המושג של "הדבקה במחשבות" (שטבע אהרון לינץ' בשנות ה-90) מדבר ישירות על אמונות המתפשטות באופן אפידמיולוגי.
• האישיות האוטוריטרית - שנחקרה בפסיכולוגיה פוליטית יכולה להיות מועברת דרך גידול משפחתי והשפעה חברתית, כאילו דפוס מנטלי מסוים מתרבה.
• תיאוריות של המוח - באופן מסקרן, כמה תיאוריות של המוח, כמו זו של דנט, מצמצמות את "התודעה האישית" למכלול של ממים, ומציעות שמה שאנו חווים כזהות האישית שלנו עצמו עשוי להיות התוצאה של תהליך אבולוציוני בתוך המוח.

מסגרת המחקר

בדפים הבאים, אנו מפתחים באופן שיטתי את ההקשר והשלכות של התייחסות לתודעה כרפליקטור. אנו מתחילים עם תיאוריה יסודית: מה מגדיר רפליקטור וכיצד גנים וממים מתאימים לקריטריונים אלה. לאחר מכן אנו סוקרים תיאוריות רלוונטיות של תודעה - במיוחד אלה שמרמזות על תחרות או סלקציה בין מצבים מנטליים.

למה זה חשוב עכשיו?

בעידן של מידע מוטעה, קיטוב פוליטי וקיצוניות, הבנת התודעה כרפליקטור מציעה כלים חדשים. היא מסבירה:

• מדוע אידאולוגיות מסוימות כל כך עמידות - הן התפתחו להיות "רפליקטורים טובים" שמתגוננים מפני ביקורת ומתפשטים בצורה אפקטיבית
• מדוע חברות מתקבעות לקיטוב - שני "מינים" של תודעה מגיעים לשיווי משקל דינמי במקום שאחד ימחק את השני
• כיצד להגן על החברה מפני רעיונות מזיקים - דרך "חיסון קוגניטיבי", חינוך, ודה-רדיקליזציה
• השלכות אתיות של "הנדסת תודעה" - היכן הגבול בין הגנה להתערבות פטרנליסטית?

האם אנו עומדים בפני עידן חדש שבו נוכל - ונצטרך - להנחות באופן מודע את אבולוציית התודעה האנושית? אילו עקרונות צריכים להדריך אותנו? אלו השאלות שמחקר זה מבקש לחקור.