מחקר עומק
כדי לפטר חצי מהעובדים צריך להכפיל את התפוקה. נמדדו 15 אחוז
תבנית הסיפור הקבועה אומרת שחברה מקצצת, ושהבינה המלאכותית היא הסיבה. חשבון של שורה אחת מראה כמה גדול השיפור שהקיצוץ הזה דורש, והמדידה הטובה ביותר שיש רחוקה ממנו בסדר גודל. החברה היחידה שעוברת את הרף היא זו שהמציאה את המדד.
חברה מודיעה על קיצוץ בכוח האדם. באותה הודעה מופיעה הבינה המלאכותית. הקורא מחבר בין השניים, ואף אחד לא מתקן אותו, מפני שגם החברה מרוויחה מהחיבור הזה: קיצוץ שנשמע כמו עתיד טוב יותר מקיצוץ שנשמע כמו קשיים.
אפשר לבדוק את החיבור הזה, ולא צריך מחקר כדי להתחיל. צריך חשבון.
אם חברה מוותרת על חצי מכוח האדם ומייצרת את אותו תוצר, התפוקה של כל עובד שנשאר חייבת להכפיל את עצמה. אם היא מוותרת על 80 אחוז, התפוקה לעובד חייבת לגדול פי חמישה. ואם התוצר עצמו אמור לגדול, וזה בדרך כלל מה שמבטיחים למשקיעים, הדרישה מחמירה: בצמיחה של 30 אחוז, קיצוץ של חצי דורש פי 2.6, וקיצוץ של 80 אחוז דורש פי 6.5.
המספרים האלה אינם לקוחים מאף מקור. הם פשוט מה שהקיצוץ אומר. השאלה היחידה שנשארת היא כמה שיפור בתפוקה נמדד בפועל.
המדידה הטובה ביותר שקיימת היא ניסוי שדה שפורסם בכתב העת Quarterly Journal of Economics באפריל 2025. כלי מבוסס מודל שפה הוכנס בהדרגה לעבודתם של 5,172 נציגי שירות לקוחות, והפריון נמדד בבעיות שנפתרו לשעה. השיפור הממוצע היה 15 אחוז.
לא 100 אחוז. לא 400. חמישה עשר.
והפיזור חשוב לא פחות מהממוצע. העובדים החדשים והפחות מיומנים השתפרו גם במהירות וגם באיכות, בעוד המנוסים והמיומנים ביותר הרוויחו מעט במהירות ואף איבדו מעט באיכות. הכלי העלה את הרצפה, הוא לא הרים את התקרה. שני ניסויים אחרים, בכתיבה מקצועית וביעוץ ניהולי, מצאו את אותה צורה בדיוק, כולל נפילה חדה במשימות שמחוץ לגבול היכולת של הכלי.
בין 15 אחוז לבין הכפלה יש פער של פי עשרה, וזה עוד לפני שנשאלת השאלה הקשה: האם שיפור ברמת המשימה בכלל מגיע לרמת הארגון. ארגון אינו סכום המשימות שלו. הוא גם התיאום ביניהן.
אז מה כן קורה.
עבודה של מעבדת הכלכלה הדיגיטלית בסטנפורד, שנקראה כאן בקובץ המלא שלה, בנויה על רשומות שכר אמריקאיות ולכן רואה תעסוקה בפועל ולא כוונות. היא מוצאת שתעסוקת בני 22 עד 25 במקצועות החשופים ביותר נמוכה בכ-19 אחוז ממה שהיה צפוי, בעוד תעסוקת המבוגרים יותר באותם מקצועות גדלה. המנגנון אינו פיטורים. הוא צמצום הגיוס.
שני סייגים כתובים בעבודה עצמה, ושניהם נעלמים בציטוט. הראשון: הפער הזה היה 15 אחוז בנתוני יולי 2025 והתרחב ל-19 אחוז בנתוני יוני 2026, כלומר הוא מספר נע. השני: המחברים כותבים במפורש שאלה עובדות תיאוריות ולא אומדנים סיבתיים. הם מראים מה קרה, לא בגלל מה.
ארגון העבודה הבינלאומי מודד את הצד השני של אותה שאלה, וגם אצלו הפער בין שני מספרים הוא כל הסיפור. אחד מכל ארבעה עובדים בעולם נמצא במקצוע עם חשיפה כלשהי לבינה מלאכותית יוצרת. בקטגוריית החשיפה הגבוהה ביותר נמצאים 3.3 אחוז. הארגון מוסיף שההשפעה הסבירה היא שינוי בצורת העבודה, לא היעלמותה, ושעבודה פקידותית היא הקטגוריה החשופה ביותר: 4.7 אחוז מהנשים מול 2.4 אחוז מהגברים.
ואז יש את המקרה שכולם מצטטים. בנדינג ספונז האיטלקית רוכשת מוצרי תוכנה ותיקים ומצמצמת אותם בחדות, והיא אכן מדווחת מספר יוצא דופן. בתשקיף ההנפקה שלה, שנקרא כאן ישירות בארכיון הרשות לניירות ערך בארצות הברית, כתוב ששיעור בקשות המשיכה בקוד שנכתבו על ידי בינה מלאכותית או במשותף איתה עלה מפחות מ-10 אחוז ברבעון הראשון של 2025 למעל 90 אחוז בסוף הרבעון הראשון של 2026, וכ-70 אחוז נכתבו על ידי המודל לבדו. זו חדירה לתוך הייצור עצמו, לא סקר כוונות.
אלא שהקיצוץ שמצטטים לצד המספר הזה קרה קודם. הקיצוץ של כ-75 אחוז שייך ל-WeTransfer, בספטמבר 2024. באוורנוט פוטרו 129 עובדים בתחילת 2023, והפעילות הועברה לאירופה. שניהם לפני שהסוכנים האלה היו קיימים, ושניהם באותו מודל רכישה בדיוק: צמצום מוצרים, שינוי מודל ההכנסה, העתקת מיקום, ריכוז כוח אדם.
זה מבחן פלצבו שנפל לידיים. אם אותה חברה ביצעה את אותה דחיסה בלי הכלים, הדחיסה אינה עדות לכלים. היא עדות לפילוסופיית ניהול שהכלים אולי מרחיבים.
נשארת טענה אחת, ואותה אפשר לבדוק בדוחות. בשוק רצה אמירה שמיליון או שניים הכנסה לעובד הם הרף התחרותי החדש בתוכנה. פלנטיר, אחת מחברות התוכנה הצומחות ביותר, דיווחה על 4.475 מיליארד דולר הכנסה ב-2025 ועל 4,429 עובדים במשרה מלאה. זה 1.01 מיליון דולר לעובד. סרוויסנאו דיווחה על 13.278 מיליארד דולר ועל 29,187 עובדים. זה 455 אלף.
החברה היחידה שעוברת את הרף היא בנדינג ספונז, עם 2.57 מיליון דולר. ורק לפי מדד שהיא עצמה הגדירה, שמחלק את ההכנסה במספר אנשי הליבה שהיא מכנה ספונרים ולא בכלל המועסקים, בעוד אותו תשקיף מתאר מספרים גדולים של עובדים זמניים שנקלטו ברכישות. רף שחברה אחת עוברת, לפי מדד שלה, אינו רף. הוא תיאור עצמי.
שתי העמודות התחתונות הן הכנסה שנתית מדווחת חלקי מספר העובדים במשרה מלאה לסוף 2025, כפי ששניהם מופיעים באותו דוח. העמודה העליונה אינה אותו חישוב: היא מדד שהחברה מגדירה בעצמה, ובמכנה שלו רק אנשי הליבה שהיא מכנה ספונרים.
פלנטיר וסרוויסנאו, דוחות 10-K לשנת 2025, ארכיון ה-SEC; בנדינג ספונז, טופס F-1, אותו ארכיון
ויש עדות אחרונה, והיא הקרובה ביותר. אנתרופיק פרסמה השבוע דוח על עצמה. שיעור הזוטרים מתוך המחלקות הטכניות שלה ירד מ-21 ל-14 אחוז, ומתוך הגיוס מ-27 ל-9 אחוז. זמן הישיבות של העובד החציוני עלה בכ-20 אחוז. כחמישית מהעובדים מתארים את תפקידם כניהול של סוכנים.
ובאותו דוח, בשורה שלא הגיעה לאף כותרת: החברה שילשה את גודלה בשנה האחרונה.
זו התמונה כולה. לא פחות עובדים, אלא עובדים אחרים. לא תפוקה שהוכפלה, אלא רצפה שעלתה. לא הכרח תחרותי שנמדד, אלא טענה שעדיין לא נמדדה: אין היום מחקר שמזהה אם אימוץ של מתחרה הוא שגורם לחברה אחרת להתארגן מחדש.
מה שכן אפשר לומר הוא מה הקיצוץ הבא ידרוש. אם הוא חצי, הוא דורש הכפלה. המספר שנמדד הוא 15 אחוז. כשחברה מודיעה אחרת, זו אינה בהכרח שקר, אבל זו תמיד טענה שצריך לבקש עליה את החשבון.